במסגרת פעולות לגביית חוב בגין מיסי ארנונה, הטילה הנתבעת 1, עיריית תל אביב-יפו (להלן:
"העירייה") עיקולים על חשבון הבנק של התובע וזאת על יסוד טענתה בדבר חובתו בתשלום מיסי ארנונה בגין נכס בתל אביב. בתביעה זו עותר התובע לפסק דין הצהרתי לפיו אין לו כל חזקה באותו הנכס וכפועל יוצא מכך, לצו המורה על ביטול העיקולים ולפיצוי על נזקיו.
במקור הוגשה התביעה נגד שני נתבעים נוספים (מנהל מחלקת הגבייה בעירייה וגב' יולנדה פרגר) אולם בהחלטה מיום 18.8.11 נמחקה התביעה כנגדם. מאחר והנתבע 2, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן:
"הבנק") הינו נתבע פורמאלי, הרי שהמחלוקת כולה נותרה להכרעה בין התובע לבין העירייה.
העובדות
1. במוקדה של המחלוקת נשוא תביעה זו עומד מגרש ברחוב מלקוש 22, פינת רח' גבעולים, בשכונת עזרא, תל-אביב (להלן:
"המגרש"). המגרש כולל שני מבנים. המבנה האחד משתרע על שטח של כ- 102 מ"ר בחלק המגרש הגובל ברח' גבעולים. מבנה זה עומד במוקד תביעה זו ויכונה להלן:
"הנכס". מבנה נוסף במגרש צמוד לנכס, משתרע על שטח של כ- 124 מ"ר ובחזיתו רחבה בשטח של כ- 81 מ"ר. המבנה הנוסף במגרש ולרבות הרחבה הצמודה לו יכונו להלן:
"המרפדיה"). עוד כולל המגרש שטח פתוח אשר צמוד למרפדיה בו היה בעבר מבנה שלישי אשר נהרס.
2. התובעת הינה רשות מקומית המוסמכת, בין היתר, לחייב במיסי ארנונה מחזיקי נכסים בתחום שיפוטה, וזה כולל את האזור בו ממוקם המגרש. בהתאם, השיתה התובעת מיסי ארנונה בגין הנכסים שבמגרש.
הנתבע הינו בנו של נשרטולה אהרוניאן ז"ל (להלן:
"המנוח") אשר הלך לבית עולמו ביום 4.2.95. לנתבע מספר אחים ובהם גם חיים אהרוניאן (להלן:
"חיים") ומרדכי אהרוניאן (להלן:
"מרדכי").
3. עד לשנת 1983, ראתה העירייה את שני הנכסים במגרש כנכס אחד לצורך החיוב במיסי ארנונה. ביום 27.1.83 פנו התובע ומרדכי לעירייה בבקשה לפצל את המגרש לשני נכסים (נספח ה' ברשימת המסמכים של התובע) והעירייה נעתרה לבקשה. בהתאם, פוצל המגרש לצורך החיוב בארנונה לשני נכסים. הנכס האחד, הנכס נשוא תביעה זו, השתרע על פני כשליש מהשטח המקורי ובספרי העירייה נרשם חיים כמחזיק בו. הנכס הנפרד, המרפדיה (כולל הסככה בחזיתו), משתרע על פני כשני שלישים מהשטח המקורי ובספרי העירייה נרשמו התובע ומרדכי כמחזיקים בו. לכל אחד מהנכסים ניתן מספר מזהה נפרד בספרי העירייה.
יצוין, כי בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת, נתגלעו מחלוקות בין התובע ושני אחיו, מרדכי וחיים. בין הצדדים התקיים הליך בוררות ובפסק הבורר נקבע שהמגרש יחולק בין האחים כך שחיים יקבל את החזקה בנכס ואילו התובע ומרדכי יקבלו את החזקה במרפדיה (נספח ו' ברשימת המסמכים של התובע). למעשה, פסק הבורר תואם את חלוקת המגרש והחזקה בו כפי שדווחה ונרשמה בספרי העירייה כאמור.
4. במשך מספר שנים, משנת 1983, היה רשום הנכס בספרי העירייה כמוחזק בידי חיים ובהתאם הוצאו לחיים חיובי ארנונה בגין הנכס ואף הוגשה נגדו תביעה על ידי העירייה בשנת 1988 (דברי ב"כ העירייה בעמ' 5 לפרוט' הדיון מיום 15.6.11). מספר שנים לאחר מכן, ערכה העירייה תיקון ברישומיה כך שהחזקה בנכס תירשם על שם המנוח ולאחר פטירת המנוח, תיקנה העירייה את רישומיה כך שהתובע, ביחד עם מרדכי, נרשמו כמחזיקים בנכס ומכח רישום זה - גם כחייבים במיסי ארנונה עבור הנכס.
5. במשך שנים רבות לא משולמים לעירייה מיסי הארנונה בגין הנכס והעירייה נוקטת בהליכים שונים לגבייתם, על יסוד אותו תיקון ברישומיה לפיו שונה שם המחזיק משמו של חיים לשמו של המנוח. עוד ב- 1988 הגישה העירייה תביעה נגד חיים לתשלום מיסי הארנונה בגין הנכס. בשנים שלאחר מכן התנהלו שלושה הליכים משפטיים נוספים בקשר עם החיוב בארנונה בגין הנכס.
כך הגישה העירייה עוד ב- 1996 תביעה לחיוב מרדכי בתשלום מיסי הארנונה בגין הנכס וביום 5.1.98 אושר הסדר פשרה בתביעה זו לפיו נדחתה התביעה ללא צו להוצאות (ת.א. 48103/96 בבית משפט השלום בתל אביב; נספח יא' ברשימת מסמכי התובע).
מספר שנים לאחר מכן נפגשו הצדדים שנית בבית המשפט לאחר שהעירייה נקטה הליכי גבייה נגד מרדכי, בטענה שהוא חייב במיסי הארנונה בגין הנכס. עקב זאת הגיש מרדכי לבית המשפט תביעה לפסק דין הצהרתי שלפיו איננו מחזיק בנכס ואיננו חייב במיסי הארנונה בגינו ושוב הגיעו הצדדים להסדר פשרה לפיו לא חייב מרדכי במיסים בגין הנכס (ה"פ 201240/04 בבית משפט השלום בתל אביב; נספח יב' ברשימת מסמכי התובע).
חלפו מספר שנים, העירייה שבה ונקטה הליכי גבייה נגד מרדכי בגין הנכס, מרדכי שב ועתר לבית המשפט והצדדים נפגשו בשלישית. גם זו הפעם הסתיימו ההליכים בהסדר פשרה מיום 18.1.10 בו מצהירה העירייה כי מרדכי איננו מחזיק בנכס ולא חייב במיסי ארנונה לעירייה בגינו, אך זו הפעם אף הסכימה העירייה לפצות את מרדכי בסך של 50,000 ש"ח (ת.א. 162766/09 בבית משפט השלום בתל אביב; נספח י' ברשימת המסמכים של התובע).
6. לאחר שהסתיימו ההליכים בין העירייה למרדכי, פעלה העירייה נגד התובע לגביית חוב הארנונה בגין הנכס ובמסגרת זו הטילה עיקול בסך של כ- 295,000 ש"ח על חשבון הבנק של התובע. העירייה סירבה להיעתר לדרישת התובע לביטול העיקול וביום 13.4.10 הוגשה תביעה זו.
7. בינתיים, במקביל לתביעה זו, התברר ערר אשר הגישו חיים ומרדכי בפני ועדת הערר לענייני ארנונה בתל אביב (תיק מספר 140003463) ובמסגרתו שבו וטענו כי אינם מחזיקים בנכס ואין מקום להשית עליהם חיובי ארנונה בגינו. ערר זה התקבל בהחלטה מיום 12.1.12 (להלן:
"החלטת ועדת הערר").
טענות הצדדים והראיות
8. לטענת התובע, אין לו כל קשר לנכס ואין כל יסוד לניסיונות אשר עושה העירייה לחייבו במסי ארנונה בגינו. מעמדו בנכס, כך טוען התובע, זהה למעמדו של מרדכי שלגביו הרי כבר הסכימה העירייה שאיננו מחזיק בנכס ואף שילמה לו פיצויים בגין פעולות גבייה אשר נקטה נגדו. הליכי הגבייה בהם נקטה נגדו העירייה, בפרט עיקול חשבון הבנק שלו, אינם אלא התעמרות הגורמת לו לנזקים. התובע עותר לצו המחייב את העירייה לבטל את כל הליכי הגבייה נגדו בגין הנכס ולשלם לו פיצויים בסך 20,000 ש"ח.
9. לטענת העירייה, הוחזק הנכס על ידי המנוח עד לפטירתו. לאחר פטירת המנוח, בהעדר דיווח על מחזיק כלשהו, נרשם הנכס על שם יורשיו של המנוח, הם התובע ושלושת אחיו (חיים, מרדכי ואח נוסף בשם אורן שמעון). חיים, טוענת העירייה, ככל הנראה איננו מחזיק בנכס שכן איננו מתגורר בישראל מזה למעלה מ- 30 שנה. בפועל, כך התברר לה, התובע ומרדכי הם המחזיקים בנכס ומנהלים בו בית מלאכה בתחום הריפוד והריהוט. כך גם התברר לעירייה כי שגתה בהסכמה למתן פסק דין המצהיר כי למרדכי אין זכויות בנכס ולתשלום פיצויים למרדכי ולמעשה נפלה קורבן למרמה ובכוונתה לעתור לביטול פסק הדין. העירייה טוענת לפיכך שהליכי הגבייה ננקטו על ידה כדין ויש לדחות את התביעה.
10. מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע ובמסגרתו חוזר התובע על גרסתו לפיה אין הוא מחזיק בנכס וכי הליכי הגבייה בהם נוקטת העירייה נגדו גורמים לו לנזקים.